פסק-דין בתיק ת"א 34753-06

מבוא

בפניי תביעה לפיצוי בגין רשלנות רפואית במהלך טיפול שיניים בגב' ניצן שליט (להלן: "התובעת").

לטענת התובעת, כתוצאה מהטיפול הרשלני היא נותרה עם חסר בשן הקדמית ונגרם לה נזק ניכר ונרחב לעצם ולחניכיים שבגינו היא ניצבת לפני טיפול שיקומי קשה.

מנגד טוען הנתבע כי לא התרשל בטיפול שנתן לתובעת וכי טענותיה מופרכות ומוגזמות.

הצדדים חלוקים הן בסוגית החבות והן לגבי היקף הנזק.

ההוכחות בתיק זה נשמעו לפני מותב אחר [כב' סגנית הנשיאה השופטת שריר (בדימוס)] והתיק הועבר למותב זה לכתיבת פסק דין.

הצדדים ביקשו ממותב זה ליתן פסק דין בהסתמך על החומר בתיק מבלי לשמוע את התיק מחדש.

בפרשת התביעה העידו התובעת, אביה מר פיני שליט והמומחה מטעמה, ד"ר ברזניאק. בפרשת ההגנה העיד הנתבע והמומחה מטעמו, ד"ר אלן פרידמן. כמו כן, העיד המומחה מטעם בית המשפט, פרופ' עמוס בוכנר. 

תחילה אדון בסוגית החבות.

תמצית טענות התביעה בסוגית החבות

בשנת 1994, בהיותה כבת 6, נחבלה התובעת בשן הקדמית מס' 11 (להלן: "השן"), אובחנה פגיעה בכותרת השן והיא טופלה להשלמת החסר. באוקטובר 1996 עקב הפסקת התפתחות השורש והופעת פיסטולה, פנתה התובעת למומחה לטיפולי שורש שביצע בשן טיפול שורש מלא. עקב שינוי בצבע השן עד לגוון אפור, פנתה התובעת באוקטובר 2000 אל ד"ר גלבוע אילן (להלן: "הנתבע") לצורך בדיקת אפשרות לביצוע הלבנה של השן. הנתבע שהציג עצמו כמומחה לשיקום הפה ולהלבנת שיניים ביצע בדיקה בשיניה של התובעת לרבות צילום אבחנתי והמליץ על ביצוע הלבנה פנימית של השן (סעיף 6 לכתב התביעה). ביום 26.10.00 החל הנתבע בטיפול ההלבנה. סוג החומר בו השתמש הנתבע לצורך הטיפול וריכוזו לא צוינו בתיק הרפואי. ביום 5.11.00 הוחלף חומר ההלבנה אולם שוב לא נרשם ולא תועד סוג החומר וריכוזו. מספר ימים לאחר הטיפול החלה התובעת לחוש בכאבים עזים בשן והיא פנתה אל הנתבע בתאריך 19.11.00 שבבדיקתו מצא כי קיימת רגישות לניקוש אולם הצילום שביצע אובחן על ידו כתקין ולא אובחנה בעיה סביב השן. התובעת המשיכה לסבול מכאבים עזים בשן ופנתה שוב אל הנתבע בתאריך 30.11.00, עקב כאבים בלתי נסבלים ונפיחות שהתפתחה. צילום שביצע הנתבע במועד זה הדגים נזק והידלדלות של רקמת העצם הסמוכה לשן ואף לשן לידה. הנתבע הוציא את טיפול השורש וביצע שטיפות של חומר ההלבנה. הוא גם איבחן כי מדובר בבעיה סבוכה ובנזק חמור והפנה את התובעת להתייעצות אצל רופא המומחה בטיפולי שורש ד"ר וייסמן. האחרון ביצע צילום שבו הודגם שבר אופקי בשליש האמצעי של שורש השן וקבע כי השבר שאיבחן הוא סיבה לתהליך הדלקתי שנוצר סביב השורש, לכיס שנוצר ולניידות שהופיעה בשן. ד"ר וייסמן המליץ על עקירת השן ושיקום עם שתל או גשר. התובעת המשיכה לסבול מכאבים באזור השן ובתאריך 28.1.01 חלה החרפה במצב עקב התפתחות של נפיחות והפרשות מהשן. הנתבע הפנה את התובעת למרפאת השיניים של אוניברסיטת תל אביב על מנת לבחון אפשרויות טיפול חלופיות שימנעו את הצורך בעקירת השן, אלא שגם שם נקבע כי אין מנוס מעקירת השן. בהמשך, נעקרה השן והונח במקומה "פליפר" שהוכן על ידי הנתבע לצורך אסתטי. בהמשך ולאחר המתנה ארוכה עקב גילה הצעיר נאלצה התובעת לעבור טיפולי שיקום הכוללים השתלת עצם עצמית, השתלת חניכיים, הכנת שתל ושיקום על גבי השתל.

לטענת התובעת על בית המשפט לקבוע כי יש להעביר את נטל הראיה ו/או ההוכחה במשפט לכתפי הנתבע להראות כי לא רשלנותו גרמה לנזקיה של התובעת. התובעת צירפה לכתב התביעה חוות דעת רפואית מטעמה של ד"ר ברזניאק מומחה ברפואת שיניים ובאורתודונטיה.

ד"ר ברזניאק, המומחה מטעם התובעת קובע בחוות דעתו תחת הכותרת "דיון" בעמ' 4 כדלקמן:

" לדעתי, הטיפול להלבנת השן הוא זה שגרם באופן ישיר לפגיעה החמורה בשן ולנסיגת העצם באזור השן הסמוך לה, וכל זאת על הרקע האירוע החבלתי הידוע מהעבר.

הסמיכות הכה קרובה של תהליך ההלבנה הפנימית להתפרצות הדרמטית של ההרס סביב השן בשנת 2000 מעיד לדעתי, ללא ספק, על קשר ברור ובלתי ניתן לעירעור בין השניים....

בהעתק של צילום אבחנתי שבוצע על ידי ד"ר גלבוע (כאמור יש בידי עותקים של 3 צילומים ללא תאריך, אך ניתן לשער שאחד מהם הוא קרוב לודאי הצילום האבחנתי שבוצע לפני הטיפול), ניתן לראות פס רדיואופקי (שחור) המרמז על שבר בשורש. פס זה מופיע גם בצילומים הבאים בצורה ברורה ביותר ואובחן על ידי ד"ר וייסמן.

אנמנזה של פיסטולה יחד עם טיפול שורש ופס רדיואופקי בשורש צריכים להדליק נורת אזהרה ולהוביל למסקנה כי מדובר בשורש בעייתי אשר אינו מתאים לטיפול הלבנה פנימית. ד"ר גלבוע אמור היה להציג בפני ההורים את האלטרנטיבות של מספר סוגי הלבנה הקיימים עם הסיכומים של כל אחת מהדרכים. ד"ר גלבוע לא עשה זאת.

לאור הנתונים הללו, יש להניח כי חומר ההלבנה שדלף דרך חומר האיטום, או דרך רקמה שלא בודדה במאת האחוזים הוא זה שהגיע דרך השבר שבשורש לרקמת העצם הסובבת את השורש.

בין תחילת הטיפול בחומר ההלבנה ועד הופעת האירוע החריף חולפים כשלושה שבועות (ב-26 באוקטובר 2000 מתחיל הטיפול ב- 5 בנובמבר מוחלף החומר בפעם הראשונה, וב- 17 בנובמבר מתחילים התסמינים הראשונים של כאבים).